מיתוסים ועובדות על דיסלקסיה

דיסלקסיה נמשכת לאורך החיים, על כן, להמתין שהילד יגדל והדיסלקסיה תיעלם, זאת טעות בסיסית והדבר הגרוע ביותר לעשות, מפני שיגרום לצבירת פערים גדולים יותר, אלא אם – יינתן סיוע נכון. כל המומחים מסכימים ש"לחכות – זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות". יש שיטות עבודה יעילות המבוססות על מחקרים, באמצעותן ניתן לשפר את כישורי הקריאה, האיות והכתיבה באופן משמעותי. למרות שאף פעם לא מאוחר לשפר את הכישורים הללו, התערבות מוקדמת היא הדרך הטובה ביותר להימנע מנזק או למזער את הנזק להערכה העצמית, למתח רגשי ולחרדה מבית הספר.

אנשים עם דיסלקסיה לא רואים דברים הפוך ולא מהסוף להתחלה. הם רואים דברים בדיוק כפי שאתה ואני רואים. דיסלקסיה לא נגרמת בגלל בעיות ראיה, לכן טיפולי ראייה לא עוזרים לאנשים עם דיסלקסיה. כן, עלול להיות מצב שהם יחליפו בין צ' ל-ע' או בין d ל-b או יכתבו רוק במקום קור, הגורם לכך הינו החלפה בין ימין לשמאל וקשיים בקריאה

למרות שיותר בנים מופנים לאבחון, המחקר מראה שדיסלקסיה משפיעה על בנים ובנות כאחד. אם כן, למה יותר בנים מופנים לאבחון? הגורם לכך נעוץ בהתנהגות הבנים.כשבנים בכתה א', ב' או ג' לא מסוגלים לבצע את המטלות הכיתתיות, הם מתוסכלים, ונותנים ביטוי לתסכול בהתנהגותם. מורים והורים שמבחינים בהתנהגות כזאת, מעוניינים להבין מה גורם לילד לשינוי התנהגותי, ומפנים אותו לאבחון, אך לעתים קרובות, כאשר בנות בכתה א', ב' או ג' לא יכולות לבצע את המטלות, הן נוטות להתכנס, לשבת בשקט, ולהפוך להיות "בלתי נראות". על כן לא מפנים אותן לאבחון בשלבים מוקדמים, ולעתים קרובות הן מאובחנות רק בתיכון ואפילו באוניברסיטה או במכללה

זה היה נכון בשנות ה-60 וה-70 לפני שהיו מחקרים בתחום. כיום יש הגדרה מבוססת מחקר לדיסלקסיה: דיסלקסיה היא לקות למדה ספציפית שמקורה נוירולוגי. דיסלקסיה מאופיינת בקשיים בזיהוי מהיר ו/או מדוייק של מלים וברמת איות נמוכה וקשיים בקידוד. הקשיים הללו הם תוצאה של מחסור בערנות פונולוגית לרכיבי השפה בדרך כלל בפער לעומת היכולות הקוגניטיביות ולעומת תהליכי הלמידה בכתה. התוצאות המשניות עלולות לכלול בעיות בהבנת הנקרא והתנסות מצומצמת בקריאה, שיכולים לעכב צמיחה של אוצר המלים וידע כללי

על פי NIH National Institutes of Health בארצות הברית, דיסלקסיה משפיעה על 20% מהאוכלוסייה. המשמעות היא 1 מכל 5 בני אדם, אבל דרגות החומרה שונות. לחלק מהאנשים דיסלקסיה קלה, לחלקם מתונה ולאחרים חמורה או חמורה מאד. חלקם זקוקים לתוכנית לימודים אישית ורק בודדים זקוקים לחינוך מיוחד, אבל רבים "יפלו בין הכיסאות" למרות שהוריהם והמורים שלהם, יודעים שמשהו שונה בילד, והם לא יזכו לסיוע של מומחה לקריאה, אחרי כתה א' או ב'. דיסלקסיה אינה נדירה. למעשה, זוהי הסיבה השכיחה ביותר בגללה ילדים סובלים מקשיים באיות, בהמשך מקשיים בהבעה בכתב ובכתה ג' או ד' "יתקלו בקיר" בהבנת הנקרא.

דיסלקסיה אינה מחלה, אלא עניין חינוכי, וככזה אין לה מרפא. הדיסלקסיה לא נעלמת, אבל אפשר ללמוד להתמודד איתה ולשפר את כישורי הקריאה בעזרת אנשי מקצוע מומחים.

מומחים בתחום יכולים לאבחן דיסלקסיה באופן מדויק כבר בגיל 5. בתי ספר רבים לא יאבחנו או יפנו לאבחון ילדים לפני כתה ג', תוך בזבוז זמן יקר והעצמת הפערים. הורים החושדים שלילדם יש דיסלקסיה, צריכים לפנות למומחה בתחום, מוקדם ככל האפשר מפני שבאמצעות אבחון מוקדם ניתן לעזור לילדים לקבל עזרה נכונה, לפני שהקשיים מועצמים.

ככל שילדים מתבגרים, יתכן שיסבלו מדיסלקסיה פחות, בתנאי שילמדו שיטות חדשות לשפר את כישורי הקריאה והאיות. המציאות מראה שלקות הקריאה תימשך לתוך הבגרות ולא תעלם מעצמה. לרבים זוהי התמודדות הנמשכת לאורך החיים, וגם אנשים שרכשו כישורים אלה, יתכן שהקריאה שלהם תהיה איטית ולא אוטומטית.

הדבר הנכון ביותר, הוא לקבל סיוע ממומחה לדיסלקסיה, אבל זה אינו הדבר היחיד הנדרש, מפני שלהורים יש דרכים רבות לעזור בבית, במיוחד באמצעות מעורבות וסיוע בקריאה, כתיבה, הכנת שיעורי בית ובמיוחד בהרגשה טובה ותחושת הערכה עצמית. למאמץ הזה יש חשיבות רבה, בדיוק כמו למומחים ולבית הספר, הורים לא זקוקים לתואר בחינוך מיוחד – אלא בעיקר להרבה סבלנות, תמיכה ואהבה.

האם היפוך אותיות מרמז על כך שלילד יש דיסלקסיה? כן, אבל זוהי גם תופעה נפוצה בקרב ילדים, שזה עתה למדו לכתוב. הם עדיין מחדדים את הכישורים המוטוריים שלהם, ולעתים לוקח זמן, לילדים דיסלקטים וללא-דיסלקטים לאפיין את כתיבת האותיות שלהם. למעשה, סימן הרבה יותר מובהק הוא כאשר יש קושי בשיום אותיות. רק 10% מהאנשים שאובחנו כבעלי דיסלקסיה הופכים אותיות.

למרות האמונה ש"אם אדם לא יכול לקרוא היטב, הוא לא אינטליגנטי", אין כל קשר בין דיסלקסיה ל-IQ. לאנשים בכל רמות האינטליגנציה יש דיסלקסיה. בניגוד לאמונה הרווחת, יש אנשים מאד אינטליגנטים והישגיים, שיש להם קשיים בקריאה בגלל דיסלקסיה. כמו מי למשל? אלברט איינשטיין…

לא נכון, המורה יכולה להשתמש בתוכנית ההוראה הטובה ביותר להוראת הצלילים, אך זו אינה התשובה לילד עם דיסלקסיה. לא זה הדבר שיקדם ילדים עם דיסלקסיה וימנע מהם להתמודד עם קשיים בכתה ג'. ילדים עם דיסלקסיה יכולים ללמוד אותיות, הם לא יכולים ליישם זאת. לכן – סימן אזהרה קלאסי של דיסלקסיה הוא כשילד לא יכול לפענח מלה שאינה מוכרת לו, למרות שלמד את הצלילים.

יש סיבות נוספות לכך שילד יתקשה בקריאה, אם כי דיסלקסיה היא הנפוצה שבהן. איך אפשר לדעת שיתכן ומדובר בדיסלקסיה? לדיסלקסיה תהיה השפעה לא רק על כישורי הקריאה. היא תשפיע גם על כישורי האיות – קושי לשמר איות תקין של מלים משבוע לשבוע, יתקשו לאיית נכון אפילו מלים שכיחות. שפה – יחליפו בין צלילים במלים בעלות מספר הברות כמו ממתקים, הליקופטר, צנחנים, ממטרה, יתקשו בהגייה ויחליפו בין צלילים (ש/ס, ר/ל) ויתקשו לזכור רצפים כמו רצף הא"ב, ימות השבוע, חודשים, לוח הכפל. ככל שיש יותר סימנים (קישור לסימני אזהרה לדיסלקסיה) חשוב להקדים ולפנות לאבחון ולטיפול בהתאם.

למרות שיותר בנים מופנים לאבחון, המחקר מראה שדיסלקסיה משפיעה על בנים ובנות כאחד. אם כן, למה יותר בנים מופנים לאבחון? הגורם לכך נעוץ בהתנהגות הבנים.כשבנים בכתה א', ב' או ג' לא מסוגלים לבצע את המטלות הכיתתיות, הם מתוסכלים, ונותנים ביטוי לתסכול בהתנהגותם. מורים והורים שמבחינים בהתנהגות כזאת, מעוניינים להבין מה גורם לילד לשינוי התנהגותי, ומפנים אותו לאבחון, אך לעתים קרובות, כאשר בנות בכתה א', ב' או ג' לא יכולות לבצע את המטלות, הן נוטות להתכנס, לשבת בשקט, ולהפוך להיות "בלתי נראות". על כן לא מפנים אותן לאבחון בשלבים מוקדמים, ולעתים קרובות הן מאובחנות רק בתיכון ואפילו באוניברסיטה או במכללה

זה היה נכון בשנות ה-60 וה-70 לפני שהיו מחקרים בתחום. כיום יש הגדרה מבוססת מחקר לדיסלקסיה: דיסלקסיה היא לקות למדה ספציפית שמקורה נוירולוגי. דיסלקסיה מאופיינת בקשיים בזיהוי מהיר ו/או מדוייק של מלים וברמת איות נמוכה וקשיים בקידוד. הקשיים הללו הם תוצאה של מחסור בערנות פונולוגית לרכיבי השפה בדרך כלל בפער לעומת היכולות הקוגניטיביות ולעומת תהליכי הלמידה בכתה. התוצאות המשניות עלולות לכלול בעיות בהבנת הנקרא והתנסות מצומצמת בקריאה, שיכולים לעכב צמיחה של אוצר המלים וידע כללי

מחקרים מדעיים בלתי תלויים, העוסקים בהתפתחות הקריאה, מראים בדיוק ההפך. אם ילד נאבק בקריאה, כתיבה ואיות באמצע כתה א', יש סבירות של למעלה מ-90%, שימשיך לסבול מקשיים בתחום זה גם בכתה ח' ובבגרות, אלא אם תהיה התערבות. המשמעות היא שבפחות מ-10% מהמקרים, ילד לא יתקשה בתחומים אלה בהמשך הדרך. משמעות נוספת היא, שהָמְתנה היא הדבר הגרוע ביותר לעשות. הילד עלול להישאר יותר ויותר מאחור ולצבור פערים גדולים יותר.

כל אחד שיש לו דיסלקסיה – יכול לקרוא – עד שלב מסוים, אבל הם "יתקלו בקיר" סביב כתה ג', אם לא קודם. יהיה להם קושי לפענח מלים לא מוכרות, למרות שהם מכירים את הצלילים. לעתים קרובות יקראו נכון מלה, וכאשר אותה מלה תופיע שוב מספר שורות לאחר מכן – לא יקראו אותה נכון. אבל הדבר שמבחין בין ילדים עם דיסלקסיה לילדים שמתקשים לקרוא מסיבות אחרות הוא האיות. אם ילד משקיע שעות רבות כדי ללמוד לאיית רשימה של 20 מלים להכתבה של יום שישי, יתכן שיצליח לעבור אותה בהצלחה, אבל שבוע לאחר מכן, יחזור לכתוב אותן מלים בשגיאות. ילדים עם דיסלקסיה מתקשים לאיית מלים שכיחות כשיכתבו משפט או פסקה. אפילו לא מלים שכיחות כמו "סבתא", "ראיתי", "חבר" . זאת הסיבה שקושי משמעותי באיות, הוא אחד מסימני האזהרה הקלאסיים של דיסלקסיה והגורם לכך שהאגודה הבינלאומית לדיסלקסיה פרסמה מסמך עובדות על איות.

אין קשר בין דיסלקסיה לבין IQ כלומר אדם יכול להיות עם IQ גבוה מאד או ממוצע ולהיות דיסלקטי. הרבה אנשים עם דיסלקסיה מאד מוכשרים ומגיעים להישגים מעולים בחייהם. תוכלו להציץ ברשימת האנשים המפורסמים ודיסלקטים

לעולם לא מאוחר מידי להשיג שיפור משמעותי בכישורי קריאה, איות וכתיבה גם כשיש דיסלקסיה, אבל למרות שאף פעם לא מאוחר לשפר את הכישורים הללו, התערבות מוקדמת היא הדרך הטובה ביותר להימנע מנזק או למזער את הנזק שעלול להיגרם להערכה העצמית, למתח ולחרדה מבית הספר

רופאים ופסיכולוגים לא לומדים בהכשרתם איך לאבחן בעיות קריאה, איות וכתיבה. דיסלקסיה היא בעיה לימודית, ועל כן מטפלים בה אנשי מקצוע מתחום החינוך, אשר רכשו הכשרה ספציפית בתחום.

מומחים בעלי הכשרה מתאימה וניסיון יכולים לאבחן דיסלקסיה במדויק כבר בגיל 5.

אם תלמידים עם דיסלקסיה לא מקבלים את ההוראה המתקנת המתאימה והתאמות לימודיות בכתה – יסבלו בבית הספר, גם אם יהיו מבריקים, בעלי מוטיבציה וישקיעו שעות רבות בהכנת שיעורי הבית.

אנשים עם דיסלקסיה יכולים להפוך להיות בעלי כישורי קריאה, איות וכתיבה טובים, אם יזכו להתערבות מתאימה. המחקרים המדעיים הבלתי-תלויים ממליצים על שיטות המבוססות על אורתון-גילינגהם. Orton Gillingham היא אחת שיטות היעילות ביותר לשיפור כישורי קריאה, כתיבה ואיות לאנשים עם דיסלקסיה. הארגון הבינלאומי לדיסלקסיה פרסם עובדות הקשורות בהוראת קריאה לדיסלקטים. קישור בעברית יש מספר שיטות פונטיות רב חושיות המבוססות על Orton-Gillingham. באנגלית יש 7 שיטות ללימוד קריאה המבוססות על Orton-Gillingham המקובלת בארץ היא שיטת Hickey (נלמדת בעיקר ע"י מורים להוראה מתקנת לאנגלית).

יש חשיבות רבה לאימון ותירגול קריאה, אבל באמצעות קריאה בקול בלבד, לא נשפר את היכולת של הילד לקרוא מלים בלתי מוכרות. הם ימשיכו לנסות לזכור את הצורה של המלה, וישתמשו בתמונה, רמז או הקשר כדי לנחש את המלה. אם ילד לא יכול לפענח במהירות ובקלות מלים לא מוכרות, במיוחד מלים רב-הברתיות, עד תחילת כתה ג', יתקשה להתמודד עם הבנת הנקרא. לקרוא בקול 20 דקות כל יום לא ילמד אותו את כישורי הקריאה החסרים (פענוח). קושי בפענוח נגרם על ידי ערנות פונולוגית נמוכה. חלק מההגדרה מבוססת מחקר של דיסלקסיה היא מחסור בכישורים תואמי גיל של מודעות פונמית. יש חשיבות לקריאה, אך ללא שיפור המנגנונים העומדים בבסיס הקריאה, לא יהיה שינוי.

מחקרים על השארת ילדים שנה נוספת באותה כתה, מראים שזהו כשלון של מדיניות חינוכית. תפקוד של ילדים המתקשים בלימודים לא משתפר באמצעות השארת כתה, ולכן כל הארגונים החינוכיים בארצות הברית מתנגדים להשארת כתה. "להשאיר ילד כתה זאת פעולה טכנית לבעיה לימודית. השערורייה היא כמה מעט תשומת לב מושקעת בהימנעות מכישלונות" The American Federation of Teachers "כובד הראיות של מאות מחקרים מראה שלהשאיר ילדים כתה לא מייצר הישגים גבוהים יותר. השארת ילדים כיתה זאת מדיניות חינוכית כושלת, שמעולם לא שיפרה הישגים אקדמיים". The National Joint Committee on Learning Disabilities NJCLD